החלטה בתיק בר"ע 3209/07

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט י. ברקלי) מיום 3.6.07, במסגרתה נעתר בית משפט השלום לבקשת המבקשת (הנתבעת בבית משפט קמא) להגשת תצהירי חוקר.

2.         ביום 13.2.06 הגישו המבקשים, בעלים לשעבר של שותפות רשומה שעסקה, בין היתר, בהשכרת ציוד מחשבים, תובענה נגד המשיבים, בית ספר הממוקם בירושלים ועמותה שמימנה את פעילותו. המבקשים טענו כי המשיבים הפרו את ההסכם עימם, ותבעו סעד של פיצויים בגין הפרת חוזה. על פי כתב התביעה, מדובר בהסכם במסגרתו התחייבו המבקשים לספק למשיבים ציוד מחשבים מסוים, ולהדריך את תלמידי בית הספר בשימוש בו, בעוד שבית הספר התחייב לאפשר למבקשים לקיים הדרכות תמורת תשלום בשטח בית הספר בשעות אחר הצהריים. המבקשים טענו, כי בית הספר הפר סיכום זה, לא אפשר להם לקיים את ההדרכות האמורות, ובכך גרם להם לנזקים כבדים. בכתב הגנתם טענו המשיבים כי המבקשים הם שהפרו את חלקם בחוזה, בין השאר בכך שלא סיפקו לבית הספר את הציוד אותו התחייבו לספק, וכי מסיבה זו בוטל לבסוף החוזה. אשר לטענה כי מנעו מהמבקשים לקיים פעילות בבית הספר בשעות אחר הצהריים, לטענת המשיבים, הוסכם בין הצדדים כי עד שהמשיבים לא ימלאו את חלקם בהסכם ויספקו את הציוד שאותו התחייבו לספק, לא יתקיימו פעילויות אלו, כי המשיבים ממילא לא היו ערוכים לקיים את הפעילויות מאחר ולא סיפקו לבית הספר ציוד ראוי (שנדרש גם לצורך הפעילויות) וכי המשיבים אף ניצלו את יחסי האמון בין הצדדים וקיימו, בלא קבלת אישור מבית הספר, פעילויות בבית הספר בשעות אחר הצהריים, בהיקף שאינו ידוע במדויק למשיבים.

3.         ביום 4.5.06 ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה נדרשו הצדדים לגלות את המסמכים המצויים ברשותם. הצדדים הגישו תצהירי גילוי מסמכים, וביום 23.10.06 ניתנה החלטת בית משפט קמא אשר קצבה את המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 15.1.07, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, נתקיים דיון בתובענה. במסגרת דיון זה ציין בא-כוח המשיבים, כי בכוונת המשיבים להכין תצהירי חוקרים, שהצורך בהגשתם התברר תוך כדי התמודדות עם תצהירי המבקשים. בא-כוח המשיבים ביקש כי כאשר יהיו התצהירים מוכנים, יותר לו להגישם לאחר חקירת עדי המבקשים, כפי שמקובל לדבריו במקרים מסוג זה. בא כוח המבקשים התנגד לבקשה בטענה כי מדובר בחריגה ממסגרת הזמנים שנקבעה בהחלטה מיום 23.10.06. בית משפט קמא דחה את הבקשה "בשלב זה" וזאת בציינו כי "לא מונחת לפניי בקשה, הבקשה לא ברורה מצורת ניסוחה, היא עומדת בניגוד להחלטתי מיום 23.10.06". ביום 28.5.07, לאחר שלדבריהם הושלמה הכנת תצהירי החוקרים, הגישו המשיבים בקשה להתיר להם להגיש תצהירי חוקר.  המבקשים הגיבו לבקשה, וביום 3.6.07 ניתנה החלטת בית משפט קמא במסגרתה נעתר בית משפט קמא לבקשה. בית משפט קמא דחה את טענות המבקשים לפיהן הבקשה לא נתמכה בתצהיר, מהווה ניסיון לערער על ההחלטה בבקשה קודמת שנדחתה ביום 15.1.07, וחורגת מהמועדים שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 23.10.06, בציינו כי סדרי הדין הם אכן כלי חשוב לצורך ייעול הדיון, אך כי אין לנקוט בדווקנות יתר שתפגע בחקר האמת. לדברי בית משפט קמא, העיכוב בהגשת הבקשה נבע ככל הנראה מחששם של המשיבים מפני חשיפת פרטים העלולים לסכל את ממצאי החקירה אם יוודאו למבקשים בטרם מתן עדותם. עוד קבע כי בית משפט קמא כי מחד גיסא, נוכח העובדה שמדובר בתצהירי חוקרים בהם בדרך כלל זכאי התובע לעיין רק אם תום פרשת התביעה, ממילא לא נגרם למבקשים נזק כתוצאה מהגשתם המאוחרת, ומאידך גיסא, יתכן כי מדובר במסמכים משמעותיים שאי-הגשתם תפגע בחקר האמת. המבקשים לא השלימו עם החלטה זו, והגישו את הבקשה שלפניי.

4.         לטענת המבקשים, טעה בית משפט קמא כשנעתר לבקשה לצירוף תצהירי החוקרים למרות שבקשה דומה נדחתה על ידו בהחלטה קודמת, שכן בכך שם עצמו בית משפט קמא כערכאת ערעור על החלטתו שלו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיבים לא ציינו את דבר קיומם של תצהירי החוקרים במסגרת הליכי הגילוי המוקדם והגשת תצהירי העדות הראשית, לא נתנו כל הסבר לאיחור בהגשתם ולא הוכיחו כי פעלו בשקדנות יתרה על מנת להגישם בתוך המועדים שנקצבו על ידי בית המשפט. המשיבים אף לא תמכו בקשתם בתצהיר. זאת ועוד. המשיבים לא הראו בבקשתם מדוע מדובר במסמכים חסויים, או במסמכים שיש לגלותם רק לאחר חקירת המבקשים, דבר המהווה חריג לכלל לפיו יש לאפשר לבעל דין עיון מלא במסמכי יריבו. נוכח זאת, טוענים המבקשים, כי לא היה כל מקום לאפשר למשיבים להגיש את התצהירים באיחור, תוך חריגה מהמועדים שנקבעו על ידי בית משפט, לא כל שכן להגישם רק לאחר חקירת המבקשים בבית המשפט, דבר שייצור יתרון דיוני פסול למשיבים.

5.         לטענת המשיבים, העובדה כי לא ציינו מראש כי ברשותם תצהירי חוקרים נעוצה בכך שתצהירים אלו טרם באו לעולם בשלב הגילוי המוקדם והגשת תצהירי העדות הראשית. אשר לטענה כי בקשה דומה שלהם נדחתה בהחלטה מיום 15.1.07, לטענתם, אותה "בקשה", שלא הייתה בקשה של ממש, נדחתה "בשלב זה", בטרם היו התצהירים מוכנים, ולכן לא הייתה מניעה להגישה פעם נוספת לאחר שנשלמה מלאכת הכנת התצהירים. אשר לאי-תמיכת הבקשה בתצהיר, המשיבים מציינים כי מדובר בפגם פרוצדוראלי שבנסיבות העניין אין זה מן הראוי כי יהווה מכשול לחקר האמת. אשר לטענה לפיה לא פורט בבקשה מדוע לא ניתן לחשוף את התצהירים לפני תום פרשת התביעה, לטענת המשיבים, יש לאפשר לצד שנעזר בחקירה פרטית להפתיע באמצעות ממצאיה את הצד שכנגד בחקירה נגדית, ואין לחייבו לגלותם לפני קיומה. לעניין זה מבקשים המשיבים להסתמך על רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן - הלכת סוויסה). לטענתם, נוכח העובדה שממילא לא היה מתאפשר למבקשים לעיין בתצהירי החוקרים עד לאחר חקירת המבקשים בבית המשפט, לא נגרם להם כל נזק כתוצאה מהעיכוב בהגשתם לבית המשפט.

6.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הערכאה הדיונית מוסמכת לקבוע את אופן ניהול הדיון לפניה, ובכלל זה לקבוע את המועדים להגשת מסמכים שונים לבית המשפט, ולהאריך מועדים אלו. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בנושאים אלו. אשר למקרה הנוכחי, כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, תצהירי החוקרים עשויים להיות בעלי חשיבות לעניין חקר האמת בתיק. משמצא בית משפט קמא לנכון להתיר את הגשתם מטעם זה, אף לאחר חלוף המועדים שנקבעו בהחלטותיו הקודמות, ובהתאם לפסיקה לפיה ניתן, במקרים מסוימים, לאפשר חריגה מסדרי הדין לצורך גילוי האמת, לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטתו.

בנוסף, בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי בעיכוב בהגשת התצהירים ממילא אין כדי לפגוע במבקשים, שכן בכל מקרה, גם אם היו המשיבים משלימים את הכנת התצהירים במועד מוקדם יותר ומיידעים את המשיבים בדבר קיומם, היה מתאפשר למבקשים לעיין בתצהירים רק לאחר חקירתם בבית המשפט. המבקשים טענו, כאמור, כי אין לקבל מסקנה זו. אכן, על פי הלכת סוויסה (שנקבעה אמנם לעניין תביעות שבין ניזוק למבטח אך הוחלה בפסיקה גם לעניין מקרים אחרים) הכלל הוא כי על בעל דין לגלות את כל מסמכיו לצד השני כבר במסגרת הליכי גילוי מוקדם, בניהם גם מסמכים "מזיקים", הכוללים מידע הסותר את גרסתו של הצד השני. הרציונל להלכה זו הוא שגילוי מוקדם של מסמכים אלו תורם לגילוי האמת ויתכן כי אף יש בו כדי לעודד מתדיינים לסיים את המחלוקות ביניהם על דרך של פשרה. ואולם, במסגרת הלכת סוויסה נקבע כי לבית המשפט הדן בתיק שיקול דעת רחב לדחות את העיון במסמכים מסוימים לשלב מאוחר יותר במשפט, וזאת בעיקר כאשר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות (בשונה משאלת גובה הנזק), וכאשר הוא סבור כי דחייה זו תשרת את חקר האמת. בית המשפט העליון קבע לעניין זה כי "החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים". המקרה הנוכחי אינו נופל בגדר מקרים נדירים אלו. המחלוקת בין הצדדים היא בראש ובראשונה בשאלת האחריות (או ליתר דיוק בשאלת החבות בפיצויים בגין הפרת חוזה), כאשר כל צד טוען כלפי האחר שהוא זה שהפר את החוזה שנחתם ביניהם. המשיבים מבקשים, כאמור, לדחות את הטענות שהעלו המבקשים בכתב התביעה וטוענים כלפי המשיבים כי הם לא סיפקו לבית הספר את הציוד שהתחייבו לספק לו, כי הסכימו שלא לקיים הדרכות בשעות אחר הצהריים בבית הספר עד שלא יסופק הציוד (וממילא לא יכלו לעשות כן בלא ציוד מתאים), וכי נכנסו לבית הספר וקיימו בו הדרכות בשעות אחר הצהריים ללא רשות. בנסיבות אלו, בהן קיימת מחלוקת עובדתית שיש בה כדי להשליך על עצם החבות בגין הפרת חוזה, אין לשלול כי תצהירי החוקרים כוללים מידע אשר יוכל לסייע בידי המשיבים לקעקע את גרסת המבקשים ולתמוך בגרסתם שלהם, ואשר גילויו למבקשים בטרם העידו בבית המשפט יסכל את השימוש בו לצורך זה ויקשה על חקר האמת. משסבר כך בית משפט קמא, לא ראיתי לנכון להתערב במסקנתו גם לעניין זה.    

7.         נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

8.         המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.

9.         המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.    

ניתנה היום, כ"א באלול תשס"ז (4 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: